"לך לך מארצך": העלייה לארץ היא מורשת אברהם אבינו

"היום, יהודים אשר מנסים להפוך את ישראל לביתם – מיד מסומנים כחשודים בידי הרשויות שאמורות יותר מכולם להאיר להם פנים. במצב עניינים זה – כיצד אנחנו יכולים לצפות מעולים שירצו להפוך את ישראל לביתם?" הרב פרבר משווה בין אברהם אבינו ליחס מדינת ישראל לעולים ארצה

חדשות כיפה הרב ד"ר שאול פרבר 11/11/16 12:04 י בחשון התשעז

"לך לך מארצך": העלייה לארץ היא מורשת אברהם אבינו
ניר כפרי (למצולמים אין קשר למאמר), צילום: ניר כפרי (למצולמים אין קשר למאמר)

העלייה הראשונה בהיסטוריה היהודית, של אברהם אבינו ושרה אשתו, צריכה לשמש דוגמה למדינת ישראל בנוגע לאופן בו צריך להתייחס לעולים

העולים לארץ במהלך שבעים השנים האחרונות, בדומה לעולה הקדום אברהם אבינו, הם ברובם אנשים צעירים, אשר עזבו את הוריהם מאחור למען עתיד טוב יותר. במקרים רבים, כמו אצל אברהם, המניע לעלייה הוא אידיאולוגיה ורגשות עזים, ולעתים, גם כמו אצל אברהם, העלייה משמשת כבריחה ופחות כהגשמה עצמית (כדברי המדרש המתאר את הסיבות לבריחתו של אברהם מבית אביו).

מניעי העולים אולי נשארו זהים לאורך אלפי שנים, אולם, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, אינה מקיימת די את מורשתו של אברהם אבינו.

בפרשתנו, לך-לך, בה מסופרת עלייתם של שרה ואברהם לארץ כנען, הפסוקים מתארים כחלק מהפמלייה המתלווה אליהם את ה"נפש אשר עשה בחרן". המדרש, אשר מנסה להבין אילו נפשות עשו אברהם ושרה, מציע את הפירוש הבא: "אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת את הנשים". קבוצת העולים שנוצרה אד-הוק, אותם אנשים שהתיישבו לראשונה, מאז ומעולם, בארץ ישראל, היו גרים - אלו שהצטרפו זה לא מכבר לקהילה. החל באברהם ושרה ועד לכל מי שהגיעו איתם.

ארבעים וחמש שנה מאז תיקון חוק השבות, המאפשר לגרים לעלות לארץ, מדינת ישראל עושה עבודה ראויה לציון בכל הקשור לדחיית הגרים והיא מונעת מהם, ככל יכולתה, להפוך את ישראל לביתם. הנה שתי דוגמאות:

ב- 2005 קבע בג"ץ כי הדרך בה מדינת ישראל מכירה בגיורים שנעשו בחו"ל אינה חוקית, והשופט אהרון ברק קרא למשרד הפנים לקבוע קריטריונים חדשים לכך. בזמנו, המדינה הכירה רק בגרים שגרו בקרב קהילתם במשך שנה לפני ואחרי הגיור. יותר מעשור לאחר מכן, משרד הפנים טרם גיבש קריטריונים חדשים, מה שמציב חסם עצום בפני גרים המעוניינים לעלות לארץ.

דוגמא נוספת: הרבנות מסרבת שוב ושוב לקבוע קריטריונים לגבי אופן ההכרה ברבנים המבצעים גיורים בחו"ל, מה שמשליך על ההכרה בגרים בבואם לעלות ארצה. למרות העתירה שאנו, בעתים, הגשנו, הרבנות ממשיכה להתנגד לעצם תהליך קביעת הקריטריונים, ובאופן עקבי היא אינה מכירה ברבנים רבים, ללא סיבה הנראית לעין, ושולחת גרים המעוניינים לעלות ארצה להתגייר שוב מחדש. נוכחנו, בקיץ האחרון, בפיאסקו בו הרבנות דחתה את גיוריו של הרב יחזקאל לוקשטיין, רב קהילת ישורון בניו יורק, מבכירי הרבנים האורתודוכסיים בארה"ב, וזהו אחד שנדחה מני רבים.

ביום העלייה, אשר צוין השבוע, אנחנו חייבים להקדיש מחשבה לכך שבידי מדינת ישראל יש כלי נפלא המאפשר לה להגן בכל עת על יהודים ברחבי העולם הנמצאים במצב פגיע, והכלי הזה הוא מתן אפשרות עלייה. ואכן בעבר, יהודים שחשו רדופים יכלו לעלות לארץ ולמצוא בית חם בישראל. היום, יהודים אשר מנסים להפוך את ישראל לביתם - מיד מסומנים כחשודים בידי הרשויות שאמורות יותר מכולם להאיר להם פנים. במצב עניינים זה - כיצד אנחנו יכולים לצפות מעולים שירצו להפוך את ישראל לביתם?

יום העלייה, אשר לא בכדי מצוין השבוע בסמיכות לפרשת לך-לך, צריך להזכיר לכל אחד ואחד מאתנו, מאין באנו, מאברהם אבינו, ולעורר אותנו לעזור לגרים למצוא את ביתם בישראל, בינות לאחיהם ואחיותיהם היהודים. כי גרים היינו, גם אנחנו. כולנו.

הכותב עומד בראש ארגון עתים, וממייסדי בית הדין העצמאי "גיור כהלכה'

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן