עשרת הדברות כמודל לזוגיות ראויה

עשרת הדברות טומנים בחובם עולם של משמעות ותשתית לבניית בית טוב יותר. רננה בירנבוים על הקוד הפנימי של העם שמעניק משמעות גם לזוגיות

חדשות כיפה רננה בירנבוים 18/08/16 17:29 יד באב התשעו

עשרת הדברות כמודל לזוגיות ראויה
shutterstock, צילום: shutterstock

עשרת הדברות הן הקוד הפנימי המחייב של עם ישראל. ניתן להביט בהן כמודל חברתי ליחסי אלוקים ואדם ככלל, אבל ברצוני להציע נקודת מבט שונה: לנסות ולברר מהי משמעותו של כל דיבר כמודל למערכת היחסים הראויה והרצויה בין איש ואישה.

1-"אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ":

מדוע כה חשוב - בעיצומו של המעמד הכול כך מסעיר של החופה והקידושין - להכריז על נוכחות הבעל ולהזכיר אותו? אם ישנו רגע בחיי הזוגיות בו כביכול לא קיים שמץ של פקפוק וספק, הרי שמדובר ברגע זה. לא?

אלא שהבעל והאישה כאחד חייבים לחקוק בתודעתם את קיומו של בן הזוג, בלי להותיר 'מרחב' לספקות. ההכרזה 'אנכי אישך' או 'אנכי רעייתך' ברגע הנישואין מעצבת את תודעת הזוגיות הנכונה. היא מזכירה לנו שבסיסו של הקשר הזוגי חייב לבוא ממקום גבוה ומוחלט ולא רק כפועל יוצא של מערכת היחסים והפעולות ההדדיות בין בני הזוג בעולם המעשה. בחיבור בין בני הזוג קיים מרכיב של אהבה עמוקה, שאסור לה להיות תלויה בדבר ועליה להיות חלק מההוויה של בני הזוג - בדיוק כמו בברית הנישואין שנכרתה בהר סיני. ה'מרכיב' האלוקי והמוחלט הזה חייב להיות נוכח בליבם של בני הזוג מרגע החופה ואילך.

2-'לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי':

כשאנו מתחילים להשוות את בן הזוג או בת הזוג ל'אחרים', אנו פותחים פתח לספקות. הסופר הצרפתי מישל וולבה התייחס לסוגיה זו בספרו השנוי במחלוקת 'החלקיקים האלמנטריים', בו טען שעקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי חלחלו לעולם הרגש של האדם המערבי - הרעילו והחריבו את עולמו הרגשי. הסיבה לכך, לטענתו, שנטייתו המתמדת של האדם המודרני להשוות את מערכת היחסים הנוכחית ל'מוצרים' אחרים שעל המדף ב'שוק החופשי', עיקרה את יכולתו להתחייב ולאהוב באמת. אני חושבת שיש צורך בזהירות רבה מהכנסת ה'אחרים' למרחב הרגשי מול בן הזוג.

3-'לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹקֶיךָ, לַשָּׁוְא':

כשם שאסור להישבע בשמו של ה' לשווא, כך אסור לנו להתבדח על חשבון בן הזוג ולרמוס את שמו לשווא. בשיח בעל אופי הומוריסטי זה נראה לנו לגיטימי וחיצוני ואינו מחלחל לזוגיות, אך האמת היא שההתבדחות מקבעת דבר מה בנפש ועלולות להיות לה תוצאות לוואי קשות. היא איננה מרוממת את הזוגיות, אלא מורידה אותה.

4-'זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ':

השבת היא מפגש עם ריבונו של עולם. היא גם יום אפשרי ל'דייט' עם בן הזוג. בתוך שטף החיים והמשימות התובעניות של השבוע, אנו זוכרים להתפנות ולשבת בשלווה, להקשיב, לשמור על הזוגיות ולטפחה, לזכור! כשם שאנו מקדימים להתחיל בהכנות לשבת, כך נכון להתכונן ל'דייט השבועי' עם בן הזוג בציפייה דרוכה: להקדיש למפגש תשומת לב רגשית ומעשית.

5-'כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ':

כשמתחתנים, כידוע 'מתחתנים' גם עם הורי בן הזוג. האתגר מאד מורכב ודורש מחשבה רבה, רגישות ומאמץ: לא במקרה נולדו בדיחות כה רבות על מערכות היחסים המורכבות, עם החם והחמות. לא בכדי, כוללות הלכות כיבוד אב ואם, גם הלכות לא מעטות המחנכות ומנחות אותנו כיצד להתנהל ב'שדה המוקשים' המשפחתי הזה, כיצד לכבד את ההורים והמשפחה של בן הזוג מחד, תוך שמירה על הזוגיות מאידך. עלינו לזכור שבהתמודדות המורכבת ולעיתים קשה ליצירת מערכת יחסים טובה עם הורי בן הזוג, קיים גם מרכיב של צו אלוקי.

6-"לֹא תִרְצָח":

במערכת הזוגית, ככל שרבה הקרבה ההדדית, כך אנו הולכים ונחשפים איש בפני רעהו על הטוב והמוטב שבאישיותנו, ללא מחיצות ומסכות. בקרבה הרבה טמון פוטנציאל של אושר גדול ואהבה עמוקה, אך קיימת גם סכנה רבה לניצול לא נכון של הידע ברגעי משבר. הסרת המחיצות מאפשרת לפגוע, לרמוס ואף לרצוח את אישיותו של בן הזוג. בזוגיות טובה, כשאחד מכיר בחולשות של השני, הוא מקבל ומכיל אותן והוא גם רוצה ומסוגל לתמוך בו ולסייע לו להתמודד עמן ברגעי משבר.

7-'לֹא תִנְאָף':

קשה לדבר על ניאוף שעניינו ביצר מין וקשה לדבר על יחסי אישות. כמו כן, הניאוף מתפשט לכל מרחבי החיים, דיבור, הרהור, דמיון. הוא יכול לתפוס מקום מרכזי בחיי האדם וקשה להתמודד איתו בעולם המודרני. לפני שדנים באיסור הניאוף, חשוב להקדים ולהבין את משמעות הנישואין. הניאוף הוא בדיוק ההפך מנישואין: הוא אבדן שליטה, פריצות, מול המגמה בנישואין של איפוק ומשמעות. הניאוף מערער את המשפחה ופעמים רבות מביא לקריסתה. ע"פ התורה, 'לא טוב היות האדם לבדו' והנישואין הם מענה לבדידותו של האדם. תכלית הנישואים אינה אהבה וירטואלית, אלא אהבה שממזגת רוח וגוף, מערכת יחסים בה מוקנית בלעדיות רק לבני הזוג שהתחייבו בברית הנישואין, אהבה שאחד נותן שם לשני ושהם מתמזגים אחד בשני.

הדחף המיני הוא גורם הכרחי ליצירת המשפחה ולבריאת חיים. ביטויי האהבה רבים והיא איננה רוחנית בלבד. אחת הזירות היותר חשובות לקשר הרוחני של האהבה, היא יחסי המין שבין בני הזוג. 'האהבה' יוצרת אינטימיות גופנית והקשר הפיזי הופך לחלק מביטוייה היותר משמעותיים של שפת האהבה. המזיגה בין הצורך הגופני הבסיסי לצרכים הרגשיים ולסולם הערכים שלנו, יוצר ומעניק משמעות אנושית רוחנית עמוקה לקשר הפיזי. הנישואים מטרתם להוציא את האדם מבדידותו. הניאוף עשוי להחזיר את האדם לבדידות שאפיינה את עולמו בטרם הנישואים. בניאוף הקשר הוא ללא המטענים והרבדים העמוקים של קשר הנישואין. הניאוף מוציא את הקב"ה מהמשוואה איש-אישה-הקב"ה.

8-'לֹא תִגְנֹב':

לרבים מאיתנו יש נטייה, אם במעט אם בהרבה, להשתלט על בן הזוג, לשלול ממנו את עצמאותו ואת אישיותו. כן, אהבה עלולה לחנוק! התערבות יתר בחייו של בן הזוג, מסוגלת להקטין את קומתו ולגנוב ממנו את עצמיותו. אנו צריכים לכבד את בן זוגנו ואת האוטונומיה הפנימית שלו. חשוב לא לגנוב מבן הזוג את נפשו מבלי משים. אהבה אמתית מאפשרת את צמיחתו וחירותו הרוחנית של בן הזוג.

9-'לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר':

מה מובנה של עדות שקר? לא מדובר בדברי שקר אלא שהעדות היא שקרית! מתי אנו עלולים להעיד על רענו - אהובנו - בן זוגנו, עדות שקר? אולי כאשר אנחנו משוחחים עליו עם אדם שלישי ובלי משים, אנחנו פוגעים במוניטין של בן הזוג, אם שלא במתכוון ואם על מנת לרומם את עצמנו. לפעמים ברגעי משבר וכעס, אנו עלולים לקעקע את האמון ולפגע בכבודו של הרע מול גורם נוסף. במצבים שכאלה, נסדקת ההרמוניה בין בני הזוג, מתעוררת הנטייה 'לגייס' תומכים במרחב המשפחתי והחברתי ולגרום בלי משים לבן הזוג או לבת הזוג נזק. הפרת האימון ההדדי והפגיעה בדיסקרטיות. בעל או אישה צריכים להיזהר ולהישמר מלדבר סרה על בן הזוג, להימנע מפגיעה בשמו הטוב של הרע.

10-'לֹא-תַחְמֹד':

הציווי הוא על יצירת אווירה ראויה ושדה רוחני ראוי בו הרגשות המוטעים לא יתעוררו כלל או יתוקנו. בדרך זו לדוגמה צעד ראב"ע בפרשנותו ל"לא תחמוד", אותו הסביר כחובת האדם ליצור לו תפיסת חיים כללית מעין זו, שהחמדה לא תתעורר בה, כי היא תהיה כל כך רחוקה ממנו.

כך או כך, בטוח הוא שהאדם יכול לשמור על גבולות בעולמו הרגשי, להציב קווים אדומים ולהשתמש בבלמים מוסריים, שיעזרו לו להימנע מלתת חופש לתאוותיו: ע"י הכוונת מחשבותיו, מעשיו ועיצוב נכון של סביבתו. הפקרת 'לא תחמוד' מתרחשת במקום בו האדם קורא דרור לתאוותיו ומאבד את בלמיו המוסריים.

עשרת הדברות מדברים על האדם ולא על הבורא. הם טומנים בחובם עולם שלם של משמעות ויוצקים תשתית לבניית בית טוב יותר. האדם צריך לקבל על עצמו אחראיות לחיים שהאידאל האלוקי של עשרת הדברות מרחף מעליהם.

הכותבת היא מנהלת המכון להכשרת מחנכות ע”ש קלאודיה כהן וכן אולפן הגיור לדוברי ספרדית של רשת אור תורה סטון

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן