ש: כיצד להתייחס להחלטה לפנות עמונה?
ת: זה טירוף. טירוף לאומי ומוסרי.
ש: אבל אם אלו אדמות של ערבים, אסור לגנוב מהם?
ת: ודאי אסור לגנוב מערבים. זה גם איסור גזל וגם חילול השם. אך מנין שזה שלהם? האם יש להם מסמך המעיד על כך שהם קנו?!
ש: אז באמת, מה טענתם?
ת: מלך ירדן חילק אדמות מדינה, בתנאי שיבנו בתים, יעסקו בחקלאות וישלמו מיסים. למעשה, הם לא עשו כל אלה. אך גם לו עשו, מנין למלך ירדן שאלו אדמות מדינה של ירדן? בר כוכבא נתן לו?! ודאי אלו אדמות מדינת ישראל!
ש: הממשלה והבג"ץ לא מבינים זאת?!
ת: הוא שאמרנו: זה טירוף. איפה מצאנו בהיסטוריה העולמית, עם שמוכן לתת חלק מארצו לאחרים, אלא זה טירוף!
ש: ולמה אנו עם חכם ונבון מתנהגים בטירוף?
ת: רבנו הרב צבי יהודה כתב במאמרו תמימים נהיה בתורה ובארץ שזה בגלל השואה (לנתיבות ישראל א צד). הנאצים ימח שמם לא רק רצחו שליש מעם ישראל, אלא הפכו למשוגעים את שני שליש הנותרים.בכלל זה נס שלא נהיינו מטורפים לגמרי אלא רק חלקית. אבדנו את הבטחון העצמי לומר: זו ארצנו!
ש: אנחנו כן אומרים זאת על חלקים אחרים של המדינה?
ת: הוא שאמרנו: אנו לא לגמרי מטורפים בחסדי ד' עלינו. לא לגמרי חלשים. הקמנו מדינה לפאר ולתפארת, מבחינה כלכלית, צבאית וכמובן רוחנית.
ש: גם יש"ע עצמו, אין הכוונה לפנות את כולו...
ת: ב"ה. החריבו גוש קטיף בו היו 10,000 תושבים, והשאירו השאר עם 400,000 תושבים. אם כן, זה רק טירוף 2.5%. וכמובן, שלא יפנו אותם 400,000 . זה דבר שאין לו שחר, לא מדינית, לא מוסרית, וגם לא כלכלית. פינוי גוש קטיף עלה לנו כעשרה מיליארד שקל, אם כן לכל יש"ע צריך 400 מיליארד, וזה סכום שלא קיים במציאות. ב"ה עמונה אינו מהווה דגם לחיקוי לכל יש"ע.
ש: אבל נחזור לעמונה. מה לעשות כאשר הצבא או המשטרה יבואו לפנות? להתנגד?
ת: הם לא אשמים. הם מבטאים את רצון מוסדות המדינה שממונים עלינו. גם מוסדות המדינה אינה אשמים, הם מבטאים את רצון העם. זו לא מדינה פרטית שלנו אלא של עם ישראל. ולעת עתה עם ישראל עדיין לא מבין מה זו עמונה. עשה סקר דעת קהל אמין ותראה.
ש: ולבסוף הוא יבין?
ת: ודאי. כמו שעמנו בהתחלה לא הבין למה צריך להקים מדינה ,חשב שזו הזיה בלתי אפשרית, וסבר שד"ר הרצל מטורף. אך לאט לאט השתכנענ והנה ב"ה יש לנו מדינה.
ש: ואיך משכנעים?
ת: על ידי הסברים, דיבורים, חוגים, מאמרים, הרצאות, חוגי בית, - וכל הנתיבים להפצת האמת באופן רציני ועמוק.
ש: אבל זה יקח זמן? הענין דחוף!
ת: נכון. קרוב לחמישים שנה, אנו חוזרים על כך שיש להסביר ולא לכפות, וכבר חמישים שנה אומרים לנו שהענין דחוף.
ש: למעשה כאשר יבואו כחות הבטחון לפנות עמונה, האם נתנגד?
ת: נקוה שהגזרה הרעה תתבטל ושלא יבואו. תשועת ד' כהרף עין ותשועת ד' ברוב יועץ. אבל אם חס וחלילה זה יהיה בודאי לא נתנגד ולא נעשה מלחמת אזרחים. מלחמת אזרחים - זה מאחורינו. לא עוד מאבק יוסף ואחיו, לא עוד שתי ממלכות יהודה וישראל הלוחמות ביניהן, לא עוד שלוש צבאות שלוחמים ביום נגד הרומאים ובלילה אחד נגד השני, לא עוד אלטלנה. עתה אנו עם אחד, כאיש אחד בלב אחד. אנחנו ידידים, אנחנו חברים. אנחנו נסתדר יחד, גם במצבים הכואבים.
ש: אבל אם נהיה עדינים, נפסיד?
ת: אם נהיה אלימים נפסיד פי שנים, פי עשר. הרי אמרנו שיש לקרב את עמונה אל עמנו. איך מאהיבים דבר? - על ידי שמקשרים אותו לדבר שהוא כבר אהוב. מה הדבר הכי אהוב על העם היושב בציון? צה"ל, צה"ל ועוד צה"ל. לכן כל התנגשות אפילו במילים מרחיקה את העם בעמונה. החיילים, וגם שוטרים, הם חברינו, הם אנחנו.
ש: אז סתם נלך כמו כבשים תימימים?
ת: כן. מה אתה רוצה? לתת לתקשורת העולמית ולתקשורת הערבית צמוקים, לראות כיצד יהודים נלחמים ביהודים על ארץ ישראל?! זה חילול השם שאין כמוהו! זה חילול השם עולמי! גם אם יהודים מעליבים חיילים או שוטרים ,זה חילול השם! מיליארד שלוש מאות מיליון ערבים בעולם יצפו בטלוויזיה במחזה המחפיר וישכשכו ידיהם בהנאה.
ש: זו אמירה נכונה עבור מבוגרים, אבל מה עם הנוער, שלא יכול לשבת בשקט, אלא חייב לעשות...
ת: קודם כל, ודאי הנוער שלנו הוא מאוד חביב, מאוד חכם, הוא תקוות עתידנו ובו אנו מתגאים, אבל בינתיים, הוא עדיין נוער, ולא הוא מנהל את המדינה. שנית, כיון שהוא נוער חכם, איכותי ואידיאליסטי, הוא מסוגל להבין שהתנגדות ועלבונות לא מועילים כלום אלא אדרבה מקלקלים ומקלקלים. הוא בהחלט מסוגל להבין ולהבחין בין פעילות מעשית רצינית ושקולה לבין סתם עצבנות הנובעת מקשיים נפשיים ומחפשת מפלט באופנים שונים.זהו נוער טוב וצדיק ונאמן. קל וחומר נערות שחשיפתן באירועים ציבוריים המוניים היא בניגוד לצניעות הכי פשוטה.
ש: אז מה יעשו בני הנוער שיש להם נטיה מעשית?
ת: ב"ה שיש להם נטיה מעשית. אנו צריכים אנשים מעשיים. הם יעזרו למשפחות לצאת משם, לסחוב רהיטים, לפרק ארונות, לטפל בילדים. יעשו חסד גדול לאנשי עמונה, שהם כולם אנשים טובים וצדיקים שהתישבו שם לא כפירטים אלא על פי חוק, כאשר משרד השיכון בונה וחברת החשמל מחברת לרשת.
ש: בכל זאת, יש לזה ריח של תבוסה?
ת: יש פתגם המיוחס לגנרל דה גול, אחרי שצרפת נפלה בידי הנאצים - שכמובן זה יותר חמור מחורבן עמונה: הפסדנו את הקרב, לא הפסדנו את המלחמה. המלחמה ארוכה ואנו מלומדי סבלנות. כמובן, לא מלחמת כח אח באח, אלא מלחמת רוח, ובזה אנו הכי חזקים בעולם. ובא לציון גואל... רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך.
[ראיין: הרב מרדכי ציון]