Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
עלים ואשכולות - עצמאות ע - כיפה

עלים ואשכולות - עצמאות ע

האם תקופה זו היא ראשית הגאולה או סוף הדרך ? לאן אנחנו הולכים מכאן ? - הרב ישראלי זצ"ל מברר את הענין

חדשות כיפה הרב שאול ישראלי זצ''ל 15/12/02 00:00 י בטבת התשסג

תקופתנו
השאלה שמתחבטים בה בפשר הבנת מאורעות התקופה היא מה תוכנה של תקופתנו, האם זוהי ראשית הגאולה, או חושך מחושך שבעתים. התשובה על שאלה זאת מפולגת מן הקצה אל הקצה. הטוענים לחושך מסתמכים על גילויי השחיתות ומרעין בישין בחברה הישראלית, על הנתקות חלקים גדולים מתורת משה מורשה, וכן על מצבנו המדיני - הבידוד שבו אנו נמצאים, שהוא בעצם מקביל למעמדנו הרוחני. אמנם, יש לפי דרך זו קושי לפרש את אותם גילויים של אור בדמות עצמאות מדינית והתעצמותנו בשטחים שונים, ומוצאים הם אף לזה הסבר, שכן אין זה אלא נסיון נוסף מסוג "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו".
דומה שהגישות השונות נובעות מהעמדת דגש בדרך שונה על אחד משני עיקרים שהיהדות נשענת עליהם והם: הפרט והכלל.

הפרט והכלל
הרמח"ל פותח את ספרו 'מסילת ישרים' בהעמדת הצורך שיתברר אצל האדם מה חובתו בעולמו. עולמו - עולם היחיד, מטרתו - מטרת היחיד, הישגיו - הישגי היחיד, וכל המקיף - הן העם והן העולם כולו, אינם אלא אמצעים שעל ידם יכול היחיד להגיע למטרתו, שהרי עולם הבא המובטח לצדיקים הוא עולמם הפרטי, והכל לפי רוב המעשה.
לעומת זאת, אפשר לראות ביטויים ומאמרים בחז"ל שפותחים לפנינו אופקים אחרים לגמרי. נפתח בפסק הלכה של הרמב"ם בה' תשובה (פ"ג, הי"א), המדבר על אדם שאין בו עבירות שעוסק כולו במצוות אלא שהוא פורש מדרכי ציבור, ורואה את ענשו - נכרת ואובד. מהו הגורם לזה מאחר שאינו נכשל בעבירות ועוסק במצוות?
והנה מאמר חז"ל בתנחומא (ואתחנן ו'): "אמר הקב"ה למרע"ה: שתי שבועות נשבעתי... אמר מרע"ה: יאבד משה ואלף כמוהו ואל יאבד אחד מישראל". לכאורה אינו מובן, ניחא אם משה אינו דורש חשיבות לעצמו, אך במה הוא גרוע מכל אחד אחר מישראל? הוי אומר, שהשאלה שעמדה בפניו כאשר הקב"ה אמר "ואעשה אותך לגוי גדול" היתה כנראה, האם לטפח דרך של יחידים, יחידי סגולה, שגדלותם אישית, ומעשיהם מעמידים אותם במדרגה עליונה, או להעמיד את הדגש על הכלל, כלל ישראל.

כפיה ובחירה
בעוד שאצל היחיד הקובע הוא כוח הבחירה, אצל הכלל מתבלט חוסר הבחירה. כפיית הר כגיגית מסביר המהר"ל (נצח ישראל פי"ז ועוד) באה להבליט כי לא מצד הבחירה אנו מקבלים התורה, כי בעצם בלתי אפשרי לנו לעשות אחרת. גם בעל העקידה (דברים, נצבים) מסביר את הברית הכרותה של הקב"ה עם ישראל באופן זה.
אם מצד אחד נראה, שזאת כאילו התיהרות ודרישת גדולה לעצמנו בתור עם, שלא לפי המעשה, הרי בהתעמקות יותר נראה כי אדרבא, בעוד שע"י המעשה המיוחס לכוח הבחירה, האדם מייחס את זה לעצמו לתבונתו ליזמתו למרצו וכיו"ב, הרי ע"י שרואים בזה יסוד הניתן מלמעלה, אין לייחס גדולה לעצמו, שהרי כל זה ניתן לנו מלמעלה. מתבלטת בזה אפוא תכנית אלקית של כל הבריאה כולה, שלמען תוכל להגיע להשגת הטוב האלקי שמיועד לה, היה צריך שיהיה איזשהו מרכז, שממנו ועל ידו הדבר יגיע למטרתו.
מאמר נפלא מצאנו בשמו"ר פ"ג על הפסוק "אהיה אשר אהיה": "אמר רבי יוחנן: אהיה לאשר אהיה ביחידים, אבל במרובים על כרחם שלא בטובתם כשהן משוברות שיניהם אמלוך עליהם, שנאמר: 'חי אני נאום ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלך עליכם'". פירוש הדברים, שע"י כלל ישראל מתממשת בעל כרחם התכנית האלקית. ויש בזה אפשרות של הכונה, כשם שקיימת גם מציאות המכוונת מלמעלה.

עלים ואשכולות
כוונת המושג "כל ישראל ערבים זה בזה", שמתבטא במיוחד בא"י - "מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן" (סנהדרין מ"ג, ב'), איננה דוקא במובן הרגיל והמקובל, שאחד נתפס בעוון חבירו, אלא יותר מזה - שבמידה שנחלש איבר אחד מאיברי האומה הולך ומתחזק כנגדו האחר, כדי שלא יופרע המינימום ההכרחי.
דבר זה אנו רואים בחוש, שלעומת התרופפות האמונה, אנו רואים מנגד תופעה מרנינה של בעלי תשובה. בעוד שלפני זמן מה עוד היה כל מקצוע הקשור במדע שם נרדף לפריקת עול, הרי כיום שכיח ביותר הצירוף של תורה ומדע, ודקדוק במצוות אינו סתירה לגדלות מדעית, לעתים גם להיפך מזה. וכך אנו יכולים אולי לומר שגם בזמן הזה, לעומת ההתרחקות והחולשה, קיימת התעוררות חזקה ושיבה לערכים.
כמדומה, שזאת היתה הכוונה של מאמרם של רבנן דיבנה (ברכות י"ז, א'): "אני (העוסק בתורה, רש"י) בריה, וחברי (עם הארץ, רש"י) בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה... ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט, שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים", ומאמר חז"ל (חולין צ"ב, א'): "אומה זו לגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלים שבה אלו עמי הארץ... ליבעי רחמים אתכליא על עליא, דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא". ישנן תופעות המתבלטות אצל עמי הארץ, שאינן קיימות באותה מידת חוזק אצל תלמידי חכמים - "אלמלא עליא לא מתקיימין איתכליא". אותה דו-קטביות של העמדת הדגש על הפרט או על הכלל, נראה שהיא באה לידי בטוי בהתפצלות הזאת לשני סוגי בני אדם - מצד אחד התלמיד חכם, העובד על עצמו, המתיגע, המבקר את עצמו, התובע מעצמו; והסוג האחר, המון העם, אשר אמנם אינו תובע מעצמו, ואם אמנם אינו עומד במבחן בעתות נורמליים, הרי הוא מוכן ומזומן להקריב עצמו לטובת הכלל. אינו עושה חשבונות פרטיים ויש בו גלויי גבורה ועוז נפש, שלעתים חסרים אצל הציבור האינטלקטואלי. העלים מבצעים את הפעולה השחורה, והם המאפשרים את גידול האשכולות, אין האשכולות יכולים ואינם צריכים לדרוש גדולה מעצמם, באשר בדרך צינורות סתר הם יונקים ומבשילים הודות לעלים.

עצמאות מדינת ישראל
אין אפוא פלא על דרך ההשגחה, שהגענו לעצמאות דוקא ע"י פעילות שאין עליה שם ה', שדוקא ע"י פשוטי עם ומרוחקים מיסודות התורה נתגלה המצב המופלא שאותן שלושת השבועות שהיינו רגילים בהן נתפרקו מאתנו. הרי זה דבר שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת, התחולל בפנינו בדורנו דבר שלא היה במשך דורי דורות. כי אכן זוהי הזכות שבאה ונתגלגלה ע"י הללו, ע"י גילוי הקשר האומתי, שאכן הוא במידה רבה תוצאה מהשפעת הרעיון הלאומי העולמי. אולם אין כל קושי בדבר, אם נראה באור זה של השגחה גם את ההתעוררות הלאומית, הכלל עולמית.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן