אני לא יודעת איך להתייחס להקב"ה

שלום רב,

שאלתך שאלה מעניינת ויפה,

שאלה דומה למה ששאלת - מה עושה מישהו שאבא שלו הוא המלך? מתייחס אליו כמו אבא או כמו מלך?אחד הילדים אצלי בכיתה היה בן של המחנך שלנו, כמובן, שזה יצר כל מיני תק'לים לא פשוטים, למשל באחד מן הימים כשהוא התנהג לא משהו, המחנך אמר לו: לך תביא פתק מאמא שלך...

ניתן דוגמה לכך שאנחנו משתמשים בשני החלקים - אבא ומלך: אנחנו מברכים על משהו: "ברוך אתה" - מדברים לקב"ה כמישהו שנוכח ונמצא, כמו אבא אולי, ואחר כך פתאום אומרים "אשר קידשנו במצוותיו" או "אשר יצר" - מישהו שלא נוכח ונמצא כאן, אז מה קרה? למה אנחנו פונים אליו ישירות, ואז לאחר מכן אנחנו נרתעים ופתאום מתייחסים אליו כמישהו נעלם?

כי הקב"ה זה דבר שלעולם לא נבין מהו ומיהו, מהסיבה הפשוטה - השכל האנושי שהוא מוגבל אף פעם לא יוכל להכיל ולהבין ישות רוחנית שאינה מוגבלת בגוף, ואין לה דמות הגוף. אז לעולם לא נבין, אבל בהחלט אנחנו יכולים לדעת שה' ברא את העולם, ושהוא משגיח על העולם, בגלל שהקב"ה התגלה אלינו במעמד הר סיני, וכמובן שהדברים הם נושא לתשובה נוספת... אבל מצד שני הקב"ה משגיח על העולם, ובייחוד על עם ישראל העם הנבחר, שהוא נשא אותנו על כנפי נשרים במדבר, ולכן אנחנו יכולים להתייחס אליו כמו אבא.

בכל אופן, כשאנחנו פונים לקב"ה בברכה או בתפילה יש לנו את שני החלקים הללו - את החלק שאנחנו רואים בעולם, את ההתגלויות של הקב"ה, שמתגלות דרך הדברים היומיומים שאנחנו מקבלים ממנו, ויש את החלק הנסתר זה שלעולם לא נבין ולא נדע מהו.

אפשר לדמות את זה (רק לצורך המשל) לאדם שעובד עם מכונה שמכינה אוכל, אין לו שמץ של מושג איך המעגלים החשמליים שלה עובדים, אבל הוא יודע שהיא נותנת אוכל, והוא משתמש עם המכונה לצורך הכנת אוכל, הוא יכול להסתכל עליה מצד התוצרים שלה, או מצד עצמה, מצד התוצרים שלה הוא יודע בדיוק מה היא עושה, אבל אם ישאלו אותו איך היא עובדת הוא לא ידע לומר.

טייס ישראלי אחד נפל בשבי בסוריה, התפילה היחידה שהוא ידע היתה "שמע ישראל" אז בכל פעם שהוא רצה משהו, הוא ביקש מה' - "שמע ישראל, תביא לי שמיכה", והשמיכה הגיעה לאחר כמה שעות, כך בכל פעם הוא פנה באמירת שמע ישראל, ובקשה לה', גם במצבו הירוד והנמוך, הקב"ה שמע לו והוא ראה את יד ההשגחה בכל צעד ושעל (אחרי שחזר הביתה הוא חזר בתשובה). ברור שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים לפנות לקב"ה והוא עונה, ברור לנו שיש משמעות לתפילה שלנו, יש שינוי בעולם, ובסופו של דבר אדם בתפילה שלו יכול להזיז דברים בעולם, ואנחנו פונים בתפילה לקב"ה שהוא אבא שלנו, ואפשר לפנות אליו בכל דבר, והוא גם עונה לנו, ומרגיש בצרה שלנו - עמו אנוכי בצרה, מצד שני ברור לנו גם שאנחנו עומדים בתפילה מול מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא מעבר לכל דמיון והשגה שלנו. וברור שאנחנו רוצים להתכונן ולפנות למלך בצורה הכי מכובדת וחשובה שיש, כי אנחנו יודעים מיהו ומהו.

אז הקב"ה הוא אבא או מלך? גם אבא וגם מלך!

לכן, מצד אחד אנחנו מתכוננים לפגישה איתו כמו לפגישה עם מלך, אבל גם אם אנחנו נמצאים במצב שאיננו יכולים לקום מהמקום שבו אנחנו נמצאים, אנחנו מתפללים אפילו בלב, והקב"ה שומע. וגם עונה לנו.

הקב"ה הוא מלך, הוא ישות רוחנית גדולה השולטת על כל היקום, אך מצד שני הוא אבינו, ואנחנו יודעים שהוא ישמע אותנו גם אם לא בדיוק נהיה מסודרים.

אז ברור שאנחנו ננסה לסדר את עצמנו כמו לפגישה עם מלך, אבל ברור מצד שני שהוא ישמע לנו גם אם נתייחס אליו כמו אבא, אבא שהוא מלך העולם, אבא שביקש שנתפלל אליו, ולכן אנחנו אוזרים את האומץ להתפלל אליו.

אנחנו מתפללים לה' כי אנחנו מרגישים שהוא יכול לענות לנו על התפילה, אך גם אנחנו יודעים שאנחנו עומדים בתפילה לפני דבר גדול מאוד, ואנחנו מתייחסים בהתאם.

כך במהלך עשרת ימי תשובה אנחנו אומרים: "אבינו מלכנו" שהקב"ה יענה לנו בתור אבא ובתור מלך.

אז בקצרה: כן הקב"ה הוא אבא שלנו, ובל נהסס לפנות אליו בכל מצב שבו אנחנו נמצאים, הוא יענה לנו, אבל צריך להתכונן למפגש איתו משום שהוא באמת מלך והוא שולט עלינו.

מקווה שהועלתי מעט

עקיבא