שאלה
מדוע רע לי בחיים?
אני מרגיש כאילו לא משנה כמה אני משתדל מניח תפילין בבוקר קורא ברכת השחר לאחרונה התחלתי, קריאת שמע שעל המיטה, אני מנסה להפסיק עם עוון שז"ל בנתיים כבר לתקופה קצרה.
לא משנה מה אני עושה תמיד המצב בבעת תא תמיד הכי טוב מבכינה כלכלית לא חסר לנו לאכול ולשתות תודה לאל אבל נגיד לא מזמן היה לילדה מהכיתה יום הולדת והיא חגגה ואני אוהב אותה מאוד ורציתי להשקיע במתנה אבל לא יכלתי לבקש מההורים שלי סכום בשביל זה והרגיש לי ממש רע שלא השקעתי במתנה ואני לא מבין למה ה' עושה לי זאת נסתרות הם דרכי השם אבל אני מנסה ומשתדל בכל כוחי ולמרות הכל כלום לא השתנה.
למה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך! מה שלומך? מקווה שמצבך השתפר מאז ששלחת את השאלה.
אני ממש מתפעל ממעשיך. מהמוכנות שלך לעזור למשפחתך בכל דרך אפשרית למרות שנוצרים לך קשיים עקב כך. אשריך!
מקווה שהקב"ה יעזור לנו להגיע יחד למענה טוב לשאלתך. שנתחיל?
--
באמת, לא קל להיות אדם שצריך לחשוב עבור כמה אנשים שלא ייפגעו מכל צעד אותו יעשה למען עצמו. שלא יינזקו חלילה ממה שעשה, שעושה ומהפוטנציאל שיש לו לעשות ולפתח – כך שבסוף הוא מרגיש שאומרים לו "עצור בצד" מלהתקדם להשלמת מטרותיו בחיים לזמן לא קבוע מראש.
וזה לא רק מבאס ונמאס, זה גם יוצר רגש של מוגבלות. כאילו, לא שהוא חלילה חולה, עני, מצב משפחתי לא טוב או משהו – הבעיה שלו היא שבכל מה שהוא עושה נוצרת חסימה.
מה לא עשינו? השקענו בתפילין, התחלנו ברכות השחר, קראנו שמע שעל המיטה ואפילו אנו מתאמצים להפסיק עם עוון שז"ל.
אבל כשבא לנו קצת לעשות משו טוב בקשר לחיינו – מתנגשים בקיר עליו כתוב "עד כאן, חבר יקר!". מה, הקב"ה לא שם לב למאמץ? הוא גם נופש בחופש הגדול?
--
ברשותך, אעבור לשאלה אחרת: היית פעם בחופה? הרגע כשהחתן-כלה יחד עם הוריהם, הרב והעדים יחד באותו המקום?
פתאום מתחיל כמעט פפראצי! צלם שמצלם אותם מלמטה, צלם שמצלם אותם מקרוב, מכונות הצילום בתקרה. כל המשפחה והחברים עם מכשירי הסלולארי ועוד...
וכאן באה השאלה – מה התמונה הכי מדויקת? (כדאי לחשוב לפני שעונים).
והתשובה היא (פה-פה-פה-פם...): אין תמונה מדויקת! מה הסיבה?
הצלם מלמטה – מגדיל אותם. הקרוב – משמין ומרחיב אותם. מכונת הצילום – מקטינה אותם. והקהל והמשפחה שמצלמים ממרחק - מרזים אותם.
"משל הפיל" נותן לנו נקודת חשיבה נוספת והנה לינק http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=23710
תקציר: קבוצה של עיוורים ממששים פיל ונדרשים לחשוף יחד במה מדובר. כל אחד מהם ממשש חלק בודד מגופו של הפיל וכל אחד לחוד נחשף לתכונות אחרות. הם לא מצליחים להגיע להבנה ולהסכמה שמדובר בפיל.
מה הפואנטה של שני המשלים יחד?
כל דבר אפשר לראות בהיבטים שונים, ולרוב הדברים בעולמנו אין היבט אחד. כל דבר בנוי מאינסוף פרספקטיבות (במילים אחרות - מבטים, ואפיונים).
תהליך בירור המציאות נדרש להתבצע תוך קבלה וניתוח מצד השקפות שונות. (וגם, בלי קשר לשאלה - שימוש בתקשורת ושיתוף פעולה בין בני אדם צפוי למנוע טעויות ולהוביל להישגים שלא ניתן להשיג לבד).
--
גם לחיינו הפרטיים יש אין סוף פרספקטיבות. נכון, יש מעציבות ויש שליליות אבל יש גם משמחות ויש גם טובות!
לדוגמה: פרספקטיבה אחת של החיים היא כמו שהוזכרה בשאלה – "המצב בבית שלי לא תמיד הכי טוב מבחינה כלכלית"
פרספקטיבות נוספות של החיים שגם היא הוזכרה בשאלה – " רציתי להשקיע... הרגיש לי... אני מנסה ומשתדל בכל כוחי...".
אז מה היה לנו כאן? בנאדם משקיען. אכפתי. משתל ומנסה בכל כוחו להתקרב לאביו שבשמים ועוד... (לא מכיר אותך אישית – אבל בטוח יש עוד דברים שאתה טוב בהם). לא יודע מה איתך – אבל אני חושב שזה משהו אדיר!
--
אפשר לומר: נו בטח, אם נרכיב כל יום כל היום משקפיים ורודים ונחשוב שכל דבר קטן הוא שיא המשמח – בטוח נהיה מאושרים. זאת סתם עבודה על עצמנו, כי יש סיכון שבשלב מסוים המשקפיים ייפלו ושוב ניכנס לדיכאון.
אבל מה שאמרנו עד עכשיו זאת לא ראייה שונה. כאן אנחנו כן כוללים את הצדדים הרעים והשליליים (המשקפיים השחורים) עם הטובים והחיוביים (המשקפיים הוורודים) – אבל אנו מעדיפים להתמקד, להדגיש ולפתח את הצדדים הטובים!
מה זה אומר "להתמקד, להדגיש ולפתח"? ניתן כמה דוגמאות מהשאלה:
מבחינת ההורים: כשהם רואים שאתה משתדל, ומנסה כמה שיותר וגם עוזר בדרכים שונות – זה עושה להם טוב בלב יותר מעזרה כלכלית! (אבל אני לא נגד עזרה כזאת). גם אם הם לא מראים זאת כלפי חוץ. כל מה שהשקיעו בו שנים ועדיין משקיעים בו משתלם מול עיניהם!
מבחינת החברה: אם היא באמת חברה טובה היא תשמח לכל מתנה – בעיקר והכי הרבה למתנה שבאה מהלב ומהשקעה מעשית! (לאו דווקא כלכלית). שוב, אני לא מכיר אותך וגם לא אותה, אבל הנה דוגמה אישית: בת-דודתי כתבה לאחד מימי ההולדת שלי מכתב-מייל מושקע ומצחיק בטירוף שגם מלא בבדיחות אישיות, וכל פעם שיוצא לי לקרוא את זה אני מחייך. דבר כזה לא עולה כסף – אבל מצריך זמן והשקעה יצירתית הבאה מהלב – ועכב כך זה מוערך! (בגלל זה אנשים אוהבים מכתבי אהבה שנכתבו על ידי השולח עצמו).
אנחנו רואים במה אנו טובים, את הדברים החיוביים שיש בנו – ומפתחים ומעצימים אותם! נכון, יש גם דברים לא טובים ולא מתעלמים מהם, מנסים לנתב אותם לטוב – הטעות היא להדגיש שהם המוקד והעיקר בחיים. אנחנו בנויים מאין סוף פרספקטיבות.
--
עכשיו מגיעה שאלת השאלות: "למה הקב"ה עושה לי זאת"? וגם עליה ענית "נסתרות הם דרכי השם" – מה המשפט הזה אומר?
אף אחד לא יודע מה הסיבה שהקב"ה נותן לו להתמודד עם הקשיים האישיים שלו. מה שכן – הוא נותן שלט הכוונה אליו כדי שיהיה אולי אפשר להבין אותו מעט.
"ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את יהוה אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים, פרק י' פסוק י"ב). קל לקרוא, קל להגיד, קשה יותר לפרש – אבל קשה לעשות בדיוק. רק צריך לשים לב שנאמר "ליראה, ללכת, לאהבה, לעבוד" כל אלה הם פעולות הדורשות תהליכים, זאת אומרת – הציפייה של הקב"ה היא שנשתדל להתמודד! (שאת זה אנו עושים).
אוקיי. איך ובמה נשתדל? או שאלה יותר מדויקת – כיצד נדע מה תפקידנו בעולם? כאן באות שוב הפרספקטיבות אותן הזכרנו.
כל אדם לומד דרך ההיבטים על חייו מה הצדדים החזקים והפחות חזקים בו, וגם את הדרכים והמקומות בהן יוכל להשפיע בעולם. מתחילים בקטן ובאותה העת מחזקים את עצמנו (=לומדים יותר, גדלים יותר וכוליה...) ולאט לאט נחשפים לעוד יותר דרכים ומקומות.
וכשאנו נתייצב מול מצבים שונים בחיים בהם נוכל להיות לעזר ולשפע - נשתמש בכוחות אותם אנו רוכשים.
במשפט מסכם: המצבים שהקב"ה שם אותנו מולם הם סימן להיכן ומה תפקידנו בעולם.
והשתנות? בחלט יש! – השתנות אישית. אם ברצף זמן רחב נביט על עצמנו מכמה שיותר פרספקטיבות, נראה שבמהלך חיינו אנו נבנים משלב לשלב. וככל שניבנה יותר – נוכל אולי למצוא היבטים נוספים.
דוגמה לפרספקטיבת התפילה שבשאלה: הנחת תפילין בבוקר, ברכות השחר, קריאת שמע שעל המיטה ואני מניח שיש עוד דברים – זה סוג התקדמות שמביאה להשתנות אישית.
חשוב לזכור שהקב"ה הוא לא כמו מכונת פחיות – שתוך רגע נזכה בלוטו כמו שביקשנו. זה קשור לאמונה – לסמוך על הקב"ה שיודע איך הולך המשחק בעולם שיעשה את הטוב בעבורנו, כמו שכתבת "נסתרות דרכי השם".
וסתם ככה כדאי לדעת שלא הכול תלוי רק בנו. יש עוד לא מעט גורמים חיוביים או שליליים לכל מיני מצבים בחיינו חוץ מאיתנו. דוגמה – אולי אני טועה אבל לא נראה לי שאתה האחראי היחיד על אסון הצונאמי (אם בכלל).
סיכום שהוא גם לימוד ועשייה:
כל דבר בנוי מאינסוף פרספקטיבות (במילים אחרות - מבטים, ואפיונים). תהליך בירור המציאות נדרש להתבצע תוך קבלה וניתוח מצד השקפות שונות.
גם לחיינו הפרטיים יש אין סוף פרספקטיבות. יש מעציבות ויש שליליות אבל יש גם משמחות ויש גם טובות!
דרך נכונה להערכה כללית של חיינו היא הכללה של הצדדים הרעים והשליליים (המשקפיים השחורים) עם הצדדים הטובים והחיוביים (המשקפיים הוורודים) – ולהעדיף להתמקד, להדגיש ולפתח את הצדדים הטובים! הכוונה: אנחנו רואים במה אנו טובים, את הדברים החיוביים שיש בנו – ומפתחים ומעצימים אותם.
כל אדם לומד דרך ההיבטים על חייו מה הצדדים החזקים והפחות חזקים בו, וגם את הדרכים והמקומות בהן יוכל להשפיע בעולם. מתחילים בקטן ובאותה העת מחזקים את עצמנו.
אם ברצף זמן רחב נביט על עצמנו מכמה שיותר פרספקטיבות, נראה שבמהלך חיינו שיש השתנות, אנו נבנים (השתנות אישית) משלב לשלב.
--
תובפת לידע כללי בהקשר לשאלה:
אחת הדברים בשכלנו שעוצרים אותנו מלהתקדם שקשורים להיבט הוא "הגדרה עצמית מוטעית". זאת תפיסה עצמית ושימת דגש של דברים שליליים שבנו.
אז, בהקשר לשאלה: יש מושג בתקשורת שנקרא מצב "סוציו-אקונומי". סוציו = חברתי אקונומי = כלכלי, הקשר היחסי בין כלכלה לחברה, שמנמיך בתפיסה את הנמוכים בו.
אם נתעמק נראה שהמושג כלל לא הגיוני!
למשל – כמעט תמיד משפחה במרכז במצב סוציו-אקונומי טוב יותר מאשר משפחה בפריפריה (אזורים מרוחקים מהמרכז), תל אביב יותר מגדרה.
מצד שני - גדרה הרבה יותר מרכזית מתל אביב, ואחוזי הילודה בה (ובמשפחות בפריפריה) יותר גדולים מתל אביב. כך יוצא שהיחס לרוב נמוך!
אבל כל זה (=אקונומי) לא אומר שום דבר על החברה (=סוציו) שבכל עיר!
כמו קודם – אם רוצים להעריך את החברה, מסתכלים עליה מכמה שיותר היבטים.
--
מקווה שעזרתי. מאחל לך רק טוב וב"הצלחה רבה בכול!
אם משהו לא לגמרי מובן או על כל תגובה אחרת, אתה מוזמן בשמחה לפנות אלי חזרה למייל שלי.
דורון,
dozkih@gmail.com