איך מגיעים לעבודת ה' מאהבה?

שלום אוהד,
ראשית, אשריך שזו שאיפתך. עבודת ה' מאהבה זו מדריגה גבוהה מאד שצריך לעמול הרבה כדי לזכות לה, כדברי הרמב"ם: "זה העניין קשה מאד, ואין כל אחד משיגו ...וזו היא מעלת אברהם אבינו שהיה עובד מאהבה, ואל הדרך הזו צריכה להיות ההתעוררות" (הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, פיסקה ב').

הרמח"ל במסילת ישרים פרק יט' מסביר מה זו אהבת ה':
"שיהיה האדם חושק ומתאוה ממש אל קרבתויתברך, ורודף אחר קדושתו כאשר ירדוף איש אחר דבר הנחמד ממנו חמדה עזה, עד שיהיה לו הזכרת שמו יתברך ודבר בתהילותיו והעסק בדברי תורתו ואלוקותו יתברך שעשוע ועונג ממש, כמי שאוהב את אשת נעוריו או את בנו יחידו אהבה חזקה, אשר אפילו הדיבור בם יהיה לו לנחת ותענוג".
וברמב"ם בהל' תשובה (פרק י') במילים דומות: "וכיצד היא האהבה הראויה? – הוא: שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאילו חולה חולי האהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו, בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה- תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד, כמו שציוונו: "בכל לבבך ובכל נפשך. והוא ששלמה אמר דרך משל: "כי חולת אהבה אני" (שיר השירים ב,ה), וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה".

מי שאוהב את ה' - הדבר ישפיע מאד על עבודת ה' שלו, כמו שכותב הרמח"ל (שם) : "והנה ודאי שמי שאוהב את בוראו אהבה אמיתית לא יניח עבודתו לשום טעם בעולם, אם לא יהיה אנוס ממש, ולא יצטרך ריצוי ופיתוי לעבודה, אלא אדרבה ליבו ישאהו ויריצהו אליה, אם לא יהיה עיכוב גדול שימנעהו".

אך לפני נסביר כיצד להגיע למדריגה זו, חשוב לומר דבר אחד.
כיוון שעבודת ה' מאהבה, ולא לשום תכלית אחרת, היא דבר שקשה להגיע אליו, כי רוב האנשים מחפשים תמיד מה הם מרויחים מכל דבר - "מה יוצא לי מזה?", וזה השיקול המרכזי אצלם האם לעשות משהו או לא, לכן - אצל רוב האנשים המניע המרכזי לעבודת ה' זה יראת העונש, והתקווה לזכות לשכר בעולם הבא. זה מה שנקרא "לא לשמה".
אין איסור לעבוד את ה' לא לשמה, וחז"ל אף אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ,ב). אך תמיד צריך לזכור שאין זה האידאל ויש לשאוף להתקדם למדריגת ה"לשמה" – עבודה מאהבה.

איך מגיעים לעבודה מאהבה?
ישנן שתי דרכים שמזכיר הרמב"ם : התבוננות ולימוד אמונה.
1) התבוננות- "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? – בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים, ויראה מהן חוכמתו שאין לה ערך ואין לה קץ – מייד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד : "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי" (הל' יסודי התורה ב,ב).
כלומר , התבוננות בחוכמה האין סופית שמתגלה לעינינו בבריאה, החל ממבנה ה-D.N.A וגרעין התא, ועד למרחבי שביל החלב, דרך אינסוף ייצורים מופלאים שבמעמקי הים ועל פסגות ההרים וכן הלאה וכן הלאה. משם נוכל לראות את מקצתה של החוכמה האלוהית, ולהתרומם לאהבת ה'.
מלבד זה, ראוי להתבונן עוד בחסדי ה' הרבים, עם הכלל ועם הפרט.
כל אחד חייב אלפי תודות לקב"ה על שנתן לו את חייו עלי אדמות, על אחת כמה וכמה אם קיבל גם גוף בריא, משפחה אוהבת, יכולות וכשרונות . אנו רגילים לכל הדברים הללו מאז שנולדנו ולכן רואים אותם כמובנים מאליהם, אך לא כך הדבר. אנו צריכים להיות מלאים בהכרת הטוב לקב"ה על כל מה שנתן ונותן לנו כל הזמן.
וגם ביחס לכלל. זכינו להיוולד בדור מופלא שבו עם ישראל זכה למדינה משלו אחרי אלפיים שנות גלות, לקיבוץ גלויות, לנצחונות מופלאים על מאתיים מליון ערבים שמנסים להשמידנו ולא מצליחים. אני חושב ששימת לב לדברים הפשוטים הללו יכולה למלא את ליבנו בהכרת הטוב ובאהבה כלפי אבינו שבשמים שנתן לנו את כל זה.

2) לימוד אמונה- כותב הרמב"ם : "אינו אוהב את ה' אלא בדעת שידעהו. ועל פי הדעה תהיה האהבה: אם מעט – מעט, ואם הרבה- הרבה. לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחוכמות ותבונות המודיעות לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין" (רמב"ם, הל' תשובה י,ו).
כלומר, לימוד תורה, בכלל, ואמונה ,בפרט, מביא את האדם לידיעת ה' עד כמה שידו משגת – "ולפי הדעה תהיה האהבה".

מקורות נוספים בנושא: מסילת ישרים פרק יט'- מאריך לדבר על האהבה וחלקיה, כדאי לראות הכל בפנים.
הקדמת הרמב"ם לפרק חלק – פיסקה ב', רמב"ם הלכות תשובה פרק י' והלכות יסודי התורה פרק ב', הלכה א'-ב'.
יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' מאהבה
כל טוב
יוני, חברים מקשיבים