למה אנו מתחמקים מנסיונות בעניני צניעות?

שלום וברכה,
לפני שניגש לברר את שאלתך החשובה, רק נקדים שצניעות בלבוש ובהתנהגות היא רק סניף של צניעות בנפש, שכל ענינה התרכזות בפנימי ובאמיתי ולא בחיצוני הרועש והמבליט (וכדאי לראות באתר תשובות בנושא זה- בסוף התשובה יצוין מקור מדויק).

שאלתך היא שאלה מאוד מרכזית בתורת החינוך היהודי, שהרי את אומרת - ולכאורה בצדק ויושר גמור - בואו ונפסיק לפחד מיצרינו ואל נחשוש מלהעמידם בנסיונות ואתגרים, וכך גם נחסן את עצמנו ושליטתנו ביצרים.
לעומת גישה זו אנו רואים שבתפילה אנו מתפללים "ואל תביאנו לידי ניסיון", ואם כן מפה אנו למדים שאנו לא חפצי ניסיונות ובחינות. ומייד נשאלת שאלה: למה ומדוע? והרי גם אם נכשל בניסיון, הרי בסך הכל זה חשף חולשה שהייתה כבר קיימת בנפש.
בנושא היצר המיני התשובה לשאלה זו פשוטה, וחז”ל היטיבו להגדיר זאת בשלוש מילים "אין אפוטרופוס לעריות". כלומר, גם אדם שעבר בהצלחה אלף ניסיונות, או לחלופין אדם צדיק יסוד עולם קדוש וטהור ואפילו זקן שכבר תשוש - לא יכול לומר לי זה לא יקרה, והסיבה היא שיצר זה הוא כח היצר החזק ביותר שקיים באדם, והאדם עצמו לא מכיר את עצמו עד כמה הוא עלול - מתוך יחוד וקלות ראש - להיכנס לתוך פרשיה עגומה והרת אסון. צריך פה הרבה ענווה כדי שנפנים את העובדה הפשוטה שאנו בשר ודם בעלי יצרים. אמנם ברור הוא שגם אם נקלע האדם למציאות של ניסיון בתחום זה הוא נדרש - חד משמעית - לעמוד בו, ואכן יש בו את הכוחות לכך, רק שאז המלחמה תהיה חזקה מאוד וידרש שם האדם לחשוף כוחות חזקים כדי לגבור על יצרו.
עוד צריך לדעת שאנו לא צריכים ליצור לעצמנו ניסיונות. אל דאגה! יש מספיק ובשפע - צריך רק לצאת לרחוב ולהבין מייד כמה כוחות נפש צריך להשקיע בלשמור על טהרת וקדושת העיניים - מצד אחד, וכמה צריך להתאפק כדי להיות צנוע ולא לנסות למשוך תשומת לב - מצד שני.

צודקת את שיכול להיות מצב שאדם מתגבר על יצרו אך ברגע שתינתן לו אפשרות - הוא מתפרץ וחוזר לסורו. מה הסיבה לכך? שמעתי מיהודי שסיפר שפעם אחת היה בחתונה והוא כדרכו אהב להסתכל על שולחן הכבוד ולהביט על התלמידי חכמים וזקנים, שישבו שם. לפתע שם לב, שאורו עיניו של יהודי זקן בעל הדרת פנים בהביטו על פתח האולם, הוא היה בטוח שכשיפנה את ראשו לשם הוא ימצא את אחד מגדולי הדור שנכנס לאולם, אך להפתעתו מצא שהנכנס לאולם לא היה אחר מאשר . . . המלצר מגיש הגלידות...
הזקן לא הסתפק בכך אלא קם ממקום מושבו והלך בצעדים נמרצים לכיוון מגיש הגלידות ולקח משם שתי מנות גדילה והתחיל ללקקם בהנאה לא מוסתרת . . . אותו יהודי שסיפר, אמר שתחושתו הייתה איומה - איך יתכן דבר כזה? עזב את האולם ורץ לבית ראש הישיבה שלו ושאלו לפשר הדבר. הסביר לו ראש הישיבה שכפי הנראה אותו זקן הייתה לו משיכה לגלידות אך מחמת מעמדו הוא לא יכל עוד להמשיך ולאכול גלידות אך בעצם כל פעם שהגישו גלידות הייתה לו תחושת החמצה בלב - הוי! כמה חבל! הפסדתי גלידה! לכן כשהזדקן וכבר השכל פועל ושולט פחות על הגוף - הגוף חוזר לסורו ולילדותו. ומכאן מסקנה חינוכית, לא מספיק בלחסום את היצרים, אלא צריך במקביל גם ללמוד ולהפנים את מעלת המידה הטובה שאת רוצה לקנות ומתך כך להגיע גם להזדהות עמה.

לסיום, חשוב כמובן להדגיש שכמו שאמרת שוודאי הוא שאין רצוננו ושאיפתנו למגר את יצר זה או כל יצר אחר, שהרי רק בזכות יצר זה כולנו פה חיים, ורק כך העולם יכול לזרום ולהמשיך וזו אפילו המצווה הראשונה שבתורה ואחת החשובות שבתורה, ובתנאי שנפנה את יצר - כח יצירה - זה למקום ולזמן הנכון והראוי וכלפי האדם הנכון שעמו אנו כורתים ברית עולם מתחת החופה, ובונים את חיינו יחד.

כל טוב,
אילן, חברים מקשיבים

מצורפת בזה רשימה של כמה תשובות מהאתר המסבירות את עניינה של הצניעות. מומלץ לעיין בהן, וכן בספרים בנושא, כגון: "כותנות אור"- בירור אמוני בסוגיית הצניעות.
בנים/בנות- חברות,נגיעה,התכתבות-מה הבעיה בעצם? (צניעות - בינו לבינה)
http://www.maale.org.il/noar/q.asp?id=80
חברה מעורבת - דבר חיובי או שלילי? (צניעות - בינו לבינה)
http://www.maale.org.il/noar/q.asp?id=133
צביעת שיער,פירסינג,תספורת פטריה,סמים-מה הבעיה בזה? (צניעות)
http://www.maale.org.il/noar/q.asp?id=588
מדוע ללבוש שרוול דווקא אחרי המרפק ולא טיפה מעל? (צניעות)
http://www.maale.org.il/noar/q.asp?id=361
האם הלכות צניעות נועדו רק כדי "לשמור על הבנים"? (צניעות - בינו לבינה)
http://www.maale.org.il/noar/q.asp?id=219
צניעות - מה סיבתה ? (צניעות - בינו לבינה)
http://www.maale.org.il/noar/q.asp?id=151
צניעות (צניעות - בינו לבינה)
http://www.maale.org.il/noar/q.asp?id=6