שאלה
שלום!
רציתי לדעת מהי הגישה של היהדות בקשר לטבע האדם.
האם טבע האדם הוא בהמי ולכן קיום המצוות הוא התעלות והתקדמות כמו שנראה שאומר הפסוק: "יצר לב האדם רע מנעוריו" (אני בטוחה שיש כל מיני פירושים לפסוק הזה אך עדיין קיים הפשט...), או שאולי האדם הוא טוב מטבעו שהרי בכל אחד מאיתנו קיים הניצוץ האלוקי ולכן קיום המצוות הוא חשיפת האמת שלנו והורדת המחיצות שהחברה והעולם ואפילו אנחנו בנינו מסביבינו?
טל
תשובה
שלום לך טל!
שאלת שאלה טובה מאד! ובעצם כמו הרבה דברים בחיים שני הפנים קיימים , כמו שהתורה בעצמה אומרת: מצד אחד "יצר לב האדם רע מנעוריו" - כפי שציינת , ומצד שני - "האלקים עשה את האדם ישר".
יש כמה רבדים בהסבר העניין, ואנסה להתייחס לאחד מהם, אך מכל מקום הדברים דורשים הרחבה והעמקה בין ע"י ספרים ובין ע"י שיעורים העוסקים בעניין.
הקב"ה הפיח בכל אחד ואחת מאיתנו נשמה גדולה וחשובה שכל כולה רוחנית עליונה, אין לה רצונות גשמיים בכלל, ואין היא יכולה לרצות רע, כל חפצה הוא רק טוב, והשתוקקותה האמיתית היא לדבוק בבוראה, מקור הטוב העליון, הטוב מכל טוב.
אלא שרצון ה' הוא שאותה נשמה עליונה תרד לעולם הזה ותתלבש בגוף חומרי,
וכאן מתחיל תהליך שהרמח"ל מתאר אותו בפרק א' בספרו "מסילת ישרים" (כדאי מאד לעיין במקור, ובכלל ללמוד ספר זה בהעמקה, ספר יסוד ביהדות שמהווה הדרכה יסודית ובסיסית לכל יהודי בעבודת ה', וטומן בתוכו אוצרות עמוקים מאד באמונה ויראה) : חז"ל בלשונם המדוייקת מתארים תהליך זה במילים ספורות:
"וגם הנפש לא תמלא"(קהלת) - "משל למה הדבר דומה - לעירוני שנשא בת מלך אם יביא לה כל מה שבעולם אינם חשובים לה כלום שהיא בת מלך, כך הנפש אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה למה שהיא מהעליונים" (מדרש קהלת רבה פ"ו).
מה שמתואר פה בעצם הוא שנפשנו הפנימית כמהה למעלות רוחניות עליונות שאותם תוכל להשיג בעולם הזה רק בעמל ויגיעה בתורה במצוות ובמעשים טובים. אלא שהנשמה נתונה בגוף, ולכן הרצון הטבעי שלנו מתרגם את אותה תשוקה עליונה לחפצים גשמיים פשוטים שמושכים את העין החיצונית ואת החושים הגשמיים. ההנאות השטחיות האלה, כמובן, לא משביעים את הנשמה (בת המלך, כזכור), והיא מיד משדרת מחסור גובר והולך. אך החושים הגשמיים שוב מטעים את האדם, והוא מתרגם מחסור זה בחייו, לעוד יותר שקיעה בהנאות גשמיות, התבהמות, והסתאבות חומרית, הדמיון המטעה הזה והדינמיקה שהוא מחולל זה מה שמכונה בפינו "יצר הרע", אך חז"ל למדונו את רצון ה' : "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" - התורה והמצוות ניתנו לנו משמים על מנת שנוכל לחיות בעולם הזה ולפעול בו אך הכל מתוך הסתכלות טהורה של תורה ויראת שמים. מול היצר שכל הזמן מטעה אותנו בדמיונות שקריים, התורה מרגילה אותנו לראות את החיים כמו שהם באמת, את הצדדים הטובים והטהורים שבחיים שגנוזים בפנימיותה של המציאות כולה, וכך גם נשמתנו ניזונית במזון רוחני שבאמת מספק אותה ועוד מגדל ומפריח את כוחה.
אם כן, באמת "אלקים עשה את האדם ישר" - מצד נשמתו ומציאותו הפנימית. אך "יצר לב האדם רע מנעוריו" - אומרים חז"ל "מנעוריו - משעה שננער ממעי אמו" - דהיינו משעה שנולד, ולפי דברינו הדברים מובנים, רק משעה שהאדם נולד לעולם הזה - החושים והיצר מטעים אותו בהסתכלות דמיונית מטעה, ותפקיד האדם הוא להתגבר עליה ולעלות מעלה מעלה.
האמת שיש עוד הרבה מה להרחיב, וכמו כן יש הבטים נוספים לעניין זה, אך אסתפק בינתיים בזה, אם תרצי תשאלי שאלות נוספות בעניין וכך נוכל להעמיק בנושא.
בברכה
אלי, חברים מקשיבים