שאלה
נתקבלו משלושה שואלים:
1) האם יש משהו רע בצביעת שיער (בנות), פירסינג או סמים קלים, ואם כן למה זה רע?
(אותי זה לא ממש מטריד, אבל זאת שמדריכה איתי מוטרדת מהעניין).
אודה לך אם תתיחס לעניין מהצד ההלכתי ומהצד המוסרי.
2) האם מותר לעשות חור שני באוזן?
(למרות שכתוב בספר ויקרא שאסור לעשות שרטת בגוף ולעשות משהו שהורס את הגוף).
3) האם מותר להסתפר תספורת בסגנון של מדריגה/פיטריה ?
תשובה
שלום לכם,
שאלתם על דברים רבים ושונים מאד. נשתדל להתייחס לדבר אחד שמשותף לכולם מן הצד האמוני - מוסרי (מלבד עניין הסמים שאינו קשור לעניין, ונקדיש לו כמה משפטים בסוף התשובה), ולבסוף נזכיר בקצרה צדדים הלכתיים שקשורים לעניין (וכדאי לברר גם אצל רב פוסק).
לפני השאלה, למה זה אסור, אם בכלל, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה ששיכת לכל הדברים הנ"ל ולדומיהם: [למה בעצם אני עושה את זה?] האם זה מקדם אותי במשהו? האם זה עושה אותי אדם טוב יותר? האם אני מבטא בזה באמת את "האני" הפנימי שלי?
מעבר לשאלות ההלכתיות ישנו בירור עקרוני שצריך להיעשות כאן, משום שאף אם ישנם דברים שמבחינת "ההלכה היבשה" - אינם אסורים, הרי יש בעשייתם קלקול מסוים - שקיים - או שהולך ומתעורר, בנפש.
אנו עדים לכך - שכל יום מביא אחריו אופנה אחרת. כל אופנה יש לה את התקופה שלה, עד שלבני אדם נמאס ממנה, ואז הם מחפשים אופנה אחרת. אנשים מחפשים בכל פעם דבר מעניין - דבר שנותן להם להרגיש ולהראות מיוחדים ושונים. לפעמים תספורת כזו ולפעמים אחרת, פעמים עגיל במקום זה, ופעמים במקום אחר. אז יאמר האומר, מה איכפת לך? - תן להנות - להשתחרר קצת...
אבל באמת ישנה סכנה שטמונה בכך. הסכנה שאדם עקב התפסותו לאופנה זו או אחרת – שם את מרכז הכובד שלו בדברים חיצוניים - ולא אמיתיים, בכל מיני דמיונות חולפים. בקצב כזה לעולם הוא לא יהיה דבוק בהנאה אמיתית - שהיא אמת נצחית המפעמת בתוכו. הריגושים שלו וההנאות שלו יהיו חיצוניים. ההערכה, גם שתבוא אליו, לא תבוא אליו בזכות [מי שהוא באמת], בזכות כשרונותיו האמיתיים, מידותיו, טוב ליבו, אלא "בזכות" השיער היפה שלו... תשומת הלב אליו לא תגיע בזכות אישיות שהיא בעלת שעור קומה - אלא "בזכות" כל מיני עגילים שתקועים לו בכל מיני מקומות. האופנה שעניינה הבלטת המראה החיצוני של האדם היא תוצאה של שעבוד קשה בנפש למשוך תשומת לב וכל הזמן למצוא חן בעיני החברה. השעבוד הזה נוצר כאשר הנפש היא ריקנית וצמאה למילוי פנימי , ובמקום למלא אותה בערכים פנימיים, שאז לאדם יש עולם עשיר בתוכו ואינו זקוק ל"אישורים" מבחוץ : כמה הוא יפה, ומוצלח, ו"גזעי", ועוד. במקום זה האדם שמרגיש ריק מבפנים, מוצא את סיפוקו הרגעי בכך שהסביבה החברתית מסתכלת עליו וכך הוא מרגיש מיוחד. אך מהר מאד הסיפוק חולף ונולדת מחדש תחושת הריקנות ביתר שאת, הנשמה זועקת למילוי - ואין, ואז מתלבשים בצורה יותר שגעונית, צובעים את השער בצבעים משונים, וכן הלאה ואין לדבר סוף. ומכאן ההסבר לתופעות שונות ומשונות הצצות בחברה חדשות לבקרים.
ההדרכה של התורה בחינוך היא הדרכה לצניעות, צניעות לא רק בלבוש - אלא צניעות בנפש. התורה שואפת ליצור מן האדם דמות מיוחדת, פנימית, בעלת עוצמות - שהכבוד וההערכה אליה תבוא לאדם בזכות מי שהוא באמת - בזכות מה שחי בתוכו. [ככל שאדם משתמש באמצעים יותר חיצוניים כדי להרגיש שהוא יותר מיוחד סימן שמבפנים הוא יותר ריק.] כמובן, אין התורה מדריכה את האדם להסתובב עם סמרטוטים - אבל מאידך גיסא אושר או הרגשה מיוחדת שנבנים על חיצוניות הם כאופנה חולפת - ואז האדם משתגע בחיפוש האושר - כל פעם במקום אחר, בזמן שהוא לא מבין ש[האושר נמצא בתוכו, במי שהוא באמת.]
אותו דבר נכון גם ביחס להדרכה של התורה בצניעות בין גברים ונשים. התורה חפצה ליצור קשר אמיתי בין איש ואשה - לא קשר שנבנה על משיכה חיצונית בלבד. קשר הבנוי על המשיכה החיצונית בלבד כמוהו כעומד על כרעי תרנגולת - וכשלאדם נמאס - הוא מחליף את אשתו כמו שהוא מחליף רכב. קשר שבנוי על חיבור פנימי ואמיתי - תוך הכרה באישיות שאליה אתה מתחבר - באופן זה גם היופי החיצוני מקבל את ערכו האמיתי. כשאדם הוא כזה הוא מתייחס לבת זוגו בכבוד ובהערכה, במסירות ונתינה. קשר שבנוי על החיצוניות - כמוהו כבית שמבחינה חיצונית נראה יפה - אך יסודותיו רעועים וסופו מט ליפול.
הסכנה שבהמשכות אחר אופנה אחרת כל יום מחדש הוא להשקיע את עצמך לא בעיקר שבחיים, אלא בטפל. אולי זה נראה כיף - ואפילו קצת מיוחד - שכולם מסתכלים עליך, אבל בסופו של דבר ההסתכלות באופן הנ"ל על החיים משתרשת באדם - ואז כשהוא בא לבנות בית, להקים משפחה - או בכלל להתמודד בהתמודדויות השונות של החיים – הוא פתאום מגלה שהוא ריק מבפנים.
המשותף לכל המעשים של תקיעת עגילים בכל מיני מקומות , תספורות משונות , צביעת שיער בצבעים בולטים וכדו', היא הפניית מרכז הכובד של האדם מן הפנים - מאישיותו האמיתית, מכשרונותיו ומתכונותיו שנטועים עמוק בתוכו והם ה"אני" האמיתי שלו, אל משיכת תשומת הלב של החברה בנסיון לזכות בהתיחסות ובהערכה. אין איסור להתלבש בצורה מכובדת ולהבליט בצורה עדינה יופי קיים, הבעיה היא כשזה הופך לשיטה ודרך חיים.
לכן , ישנם דברים שאולי "ההלכה היבשה" לא תאסור אותם - אבל בהמשכות אחריהם - נמשכים אחר "תרבות הרחוב" - "תרבות האופנה המתחדשת" – זה אולי נראה מעשה סתמי ובלתי מזיק , אבל המחיר אח"כ עלול להיות כבד...
וכמובן, גם מן הצד ההלכתי עלולות להיות בעיות. יש לבדוק האם אין בדברים מן הסוג הנ"ל (כל דבר והבעיה שלו) בעיות של חוקות הגויים, איסור הקפת הראש (בתספורת "פטריה"), פגיעה בצניעות וכדו'.
לגבי חור שני באוזן לבנות - אין איסור מצד השחתת הגוף או שרטת, ואין בזה הבדל בין חור ראשון לשני. צביעת שיער - לבנים - אסורה, לבנות - מותרת, אך כשמדובר בצבעים בולטים המושכים תשומת לב תתכן בעיה מצד גדרי הצניעות.
נושא הסמים אינו קשור לעניין שלנו וראוי לדבר עליו באריכות בפני עצמו, אך כיוון ששאלת נאמר כמה דברים בקצרה.
[ סמים ]אסורים בתכלית האיסור. לא משנה קלים או קשים. זה רעל לגוף, זה מזיק, זה ממכר וזה הרסני. המעבר מסמים קלים לקשים הוא קצר ביותר (והאלפים שזה קרה להם יעידו על כך). זהו מדרון חלקלק שמי שרק מניח עליו את רגלו, אפילו חד-פעמית, מסכן בזה את את בריאותו הגופנית , את בריאות נפשו, את החופש שלו, ואפילו את חייו ממש (ישנה סכנה של פגיעות ביכולת השכלית, המוטורית, המינית, פגיעה באברים פנימיים - כבד וכליות, הפרעות נפשיות חמורות, אובדן הכרה וקשיי נשימה עד לכדי מוות ועוד. עיין באינצקלופדיה רפואית למשפחה עמ' 1189-1198 בערך 'סמים'). כל זה מלבד הבעיה של הבריחה מן ההתמודדות והנסיון להמלט ממצוקות ל"עולם שכולו טוב" שסופו הוא התרסקות בלתי נמנעת חזרה אל המציאות הכואבת, כששום בעיה לא נפתרה, יצירת התלות, השעבוד וההתמכרות לסמים שעלולים להביא למעשים חמורים רבים ובעיות רבות אחרות. יותר מדי אנשים טובים נתפתו לנסיון חד-פעמי ו"בלתי מזיק" - והסם הרס את חייהם לגמרי. זוהי דרך שקל להכנס אליה, אל לעולם אינך יכול לדעת האם תצליח לצאת.
מי שחייו והחופש שלו יקרים לו חייב להתרחק מכל דבר שקשור לסמים.
ובחזרה לענינינו, ברצוני לסיים בדבריו הנפלאים של הרב קוק זצ"ל, שיכולים לתת לנו קריאת כיוון על היחס בין הפנים לחוץ, ועל המקום בו נמצא האושר באמת:
{" אני צריך למצוא את אושרי בקרבי פנימה, לא בהסכמת הבריות ולא בשום קריירה איזו שתהיה. כל מה שאכיר יותר את עצמיותי, וכל מה שיותר אתיר לעצמי להיות מקורי ולעמוד על רגלי עצמי בהכרה פנימית, הממוזגת מדיעה, הכרה, הרגשה ושירה, יותר יאיר לי אור ה', ויותר יפותחו כוחותיי להיות לברכה לי ולעולם" (ערפלי טוהר עמ' לא). }
בברכה
יהודה, חברים מקשיבים